<h1>כגון דאמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם</h1>
<h2>דף פה.</h2>
בטופסי גיטין שלנו יש בלשונם כמה גימגומי' ותמהונות ודברים הצריכים ביאור. ואתן את לבבי להאיר מאפל דבריהם והתימהונות לשים למישור. ומהשם ב"ה אשר עזרתו אמתית אשאל עזר ולא אכשל [ובשמו אבטח]. בחמישי בשבת בשלשה עשר יום [לחודש שבט שנ' חמשת אלפים ומאה ושבע לבריאת עולם] למנין שאנו מונין כאן בצוריך [מתא]. פי' למנין שאנו מונין כאן וכו' יש לשאול למה לנו להאריך כל כך היה לנו לומר כך וכך לבריאת עולם ולא יותר כמו שאנו אומרי' בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני. והטעם משום שיש מקומות שמונין לחורבן הבית. ויש לשמיטין ויש ליובלות ויש למלכות פרס וקורא מנין למלכות פרס דהוי ש"ף לפני חורבן בית שני שיבנה במהרה בימינו כדאיתא בע"ז בפ"ק [ט' ע"א] גבי אי טעי תנא וכן בכמה מקומות. ויש שמונין למלכות יון או למלכות אשר הם דרים שם לכבוד המלך אשר הם יושבים תחת ממשלתו. ואנחנו בארצות האלה כותבין פרטי' לבריאת עולם. ומלכי ארצות אינם מקפידי' עלינו אם לא נכתוב למנין מלכותם. והיינו למנין שאנו מונין (בו) כאן כלומ' אבל יש זולתינו מנין [אחר] כל אחד [ואחד כפי הרגלו] ולפי מנהגו [ולפי מנהג ארצו] ודכוותי' איתא במתניתין [גיטין ע"ט ע"ב] כתב לשום מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות יון לשם מלכות מדי (למנין) [לבנין] הבית לחורבן הבית וכו' תצא מזה וכו' ובספרים קדמונים כתוב בטופס[יהם] למניינא דרגילנא למימני וכן בספ' האלפסי והיא היא. מפני שאנו משנים מנהג בבל וארץ ישראל הקדמונים שהיו מונין למלכות פרס הוצרכנו לפרש שאנו רגילין לעשות פרטי חשבונינו על בריאת העולם.
בפלונית מתא כו' בספרד ובאשכנז ובהרבה מקומות כשהעיר גדולה כותבי' במדינה פלונית ובגלילי צרפת אינם נוהגין כך דמשמע לשון מדינה ארץ אחת כמו בצרפת (וקופיינא) [וקנפיינא] ונורמניאה קורין מדינה על דרך לע"ז פרי"ש. אמנם אביא ראייה לדבריהם שמצינו עיר גדולה נקראת מדינה. וראייה מפ' ב' דשקלים [מ"א] כשם (ששולחנות) [שהיו שופרות] במקדש כך (שולחנות) [היו שופרות] במדינה וקורי' לירושלים מדינה. וכן פ' (ב') [ו'] דנזיר [מ"ח] חוץ (מנזיר) [מן הטמא] שבמדינה ר"ל ירושלים. ועוד ראייה מן המקרא (ואני) [אשר] בעילם המדינה [דניאל ח']. ועוד ראייה מפ' ב' דתרומות [מ"ה] ר' יהודה אומר תורמין (בעלים מן) [בצלים מבני] המדינה על הכופרים ולא מן הכופרים על [בני] המדינה מפני שהוא מאכל פוליטיקוס. ועוד ראייה מירושלמי פ"ק דמגילה [ה"א] ר' סימון בשם ר' שמואל משפחה ומשפחה אילו הכפרים מדינה ומדינה אילו הכרכים עיר ועיר אילו העיירות. ואולם על כן לא נהגו בגלילות צרפת דלא ידעי שיעור עיר הראויי' ליקרא מדינה וכותבי' מתא דמפקא מכרך ומפקא מכפר.
צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי. צביתי [ברעות נפשי]. פי' גט זה אינו מעושה שאם היה מעושה ונתנו בעל כרחו היה פסול כדאי' במתני' [גיטין פ"ח ע"ב]. בדלא אניסנא כלומ' לא אנסו אותי עד שאמרתי רוצה אני דאם היה כן היה פסול רק באותן שאמרו שכופין אותו להוציא. ותרוכית ושבקית ופטרית וכו' צריך ליתן טעם למה לנו לכפול הדברים ולשלש והא בתר הכי איכא בהאי לישנא וכדו פטרית ושבקית. ועוד מאי וי"ו דשבקית הל"ל (צביתי) [שבקית] וכו' או צביתי למישבק ולמיפטר. ועוד מאי שנא דהכא כת' ושבקית והדר ופטרית ובתר הכי פטרית והדר ושבקית. ונ"ל הכי דהא דקאמר [הכא] צביתי ושבקית וכו' לא הוי ביאורו לומר שעכשיו הוא פוטר את אשתו דהיינו דקאמר בתר הכי אלא מספר אשר בשכבר מצא בה ערות דבר [לב"ש ולב"ה הקדיחה תבשילו] או עשתה דברים אשר לא ישרו בעיניו ולכך (מקדים) [מקודם] הניח אותה וזהו ושבקית ואחר שעזבה נפטר ממנה שמכאן ואילך ידיו מסולקות ממנו [ואמנם כאדם שנפטר ויצא] וזהו פטרית תרגום של כריתות. ותרוכית גרשה מביתו [על אודות ערות דבר אם מצא בה ערות דבר או לא מצאה חן בעיניו לב"ה]. ולכך צריך לכתוב [ותרוכית] כי צריך לכתוב בגט טעם למה מגרשה כי לכתחלה אסור לגרש את אשתו אם לא עשתה עמו שלא כהוגן. וכן משמע פ' (ק') [ט'] דגיטין [צ' ע"א] א"ל רב פפא לרבא לא מצא בה [לא] ערות דבר [ולא דבר] מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס כו' עד מכלל דעד השתא מאי דעבד עבד משמע דווקא דיעבד אבל לכתחלה אסור [וכן פסק הרב אלפסי]. ולכך פטר' ושבקה מאותה שעה משום לא תחרוש כדאמ' ליה רב משרשיא לרבא [שם] בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה אל תחרוש על ריעך רעה והוא יושב לבטח אתך.
דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תיהויי[י]ן רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין. וכדו. עתה מדבר ממה שהוא עושה [עכשיו] שמגרש את אשתו ולכך פטרית קודם שבקית. כלומ' אני נפטר ממך לגמרי ונכרתת את ממני [ונפטרת ממני] תרגום של כריתות פטורין. ושבקית. כלומ' אל תאמרי שאני פוטר אותך עד זמן ידוע או בתנאי כמו על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם שאם כן הוא לא היה מניחה (ו)עזובה לגמרי [אף] כי [הוא היה פוטר אותה עכשיו] יתכן כי לסוף הימים תחזור אליו אם תלך לבית אביה [ואם כן שאמר אליה כך אינה מגורשת כדאי' [שם פ"ג ע"ב] הרי זה גיטך ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם [אינה מגורשת] ואין זה כריתות] ותרוכית. כלומ' אחר שפטרתי ושבקית אותך הנני משלחך מביתי. די תיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי וכו' לאפוקי מי שמגרש ונותן לה רשות להינשא לכל אדם חוץ מפלוני שאם היה כך היה פסול [כדתניא (שם פ"ב ע"א) הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני ר"[א] מתיר וחכמים אוסרים ולכך צריך לפרש לכל גבר דיתיצבייין דהלכה כחכמים וכן סתם לן תנא דמתניתין [שם פ"ה ע"א] כוותיה הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ולכל מי שיש לו קידושין אפי' בעבירה פסול]. ועוד איצטריך לאפוקי שאין דעתו לומר שתהא מגורשת ממנו ואינה מותרת לכל אדם דבכה"ג הוי ריח הגט כדאמרינן (בהחולץ) [בהמגרש] [שם פ"ב ע"ב] ואשה גרושה מאישה אפי' אינה גרושה אלא מאישה
